יעל (אמא לבחור עם הפרעת אישיות גבולית)
בזמן האחרון הוא פחות תלוי בתמיכה שלי. תחושה של אוירה יותר שקטה. התחושה שלי היא שמשהו שונה קורה. יש תחושה שהוא אוסף את עצמו. הוא התקשר ואמר "אמא אני מאד אוהב אותך, ותודה שכשאני מרגיש כל כך נורא ולא מתחשב בך את שם בשבילי". זה חסר תקדים התבטאות כזו. זה סימן טוב. הוא התנצל בפני. הוא מבין שיש לו הרבה טראומות מהעבר ושהוא מוציא אותן עלי כשאני מנסה לעזור לו. הוא כבר לא מערער על כך שאני אוהבת אותו ואכפת לי ממנו. זו התקדמות. הוא לוקח על עצמו את הרווחה הרגשית שלו. זה שינוי עצום. אחותו גם העירה "אני לא יודעת מה הולך לקרות בהמשך אבל בינתיים זה מדהים". אני שומעת ממנו צלילים ממש חדשים....
קיראו עודלילך (אמא לבחורה הסובלת מזה עשור ממניה דיפרסיה קלינית)
מרגיש לי שמשהו זז שם לטובה. היא ישנה פחות שעות וכשהיא ערה יש בה משהו יותר עירני. גם אם היא רק יושבת במחשב משהו יותר חי בתקשורת. היתה לנו פגישה עם העובדת סוציאלית, וראיתי את ההבדל בין זה לבין הפגישה הקודמת. פעם קודמת היא רק יכלה להגיד “אני לא יודעת”, עכשיו היא ידעה להגיד מה היא רוצה ומה לא. היא דברה ברור, בקול רם. אני מרגישה שהיא "חזרה”. עכשיו היא היא! אתמול היא הלכה לעבוד. המון זמן היא לא הלכה לעבודה. המון זמן. היא חזרה למצב הנורמלי שלה. היא קמה בבוקר, מתעסקת בכל מיני דברים היא חזרה למצב המוכר. היא קמה כל בוקר. היא חלק מהפעילות. היא פתאום חלק מהשיחה. היא לא שותקת. אפילו אחותה אומרת שהיא...
קיראו עודאורי (אבא לילד עם התנהגות קיצונית רגשית)
"בבית ספר הוא יותר מעורב ויוזם. אני והוא בילינו את השישי שבת בנופש לבד. וזה היה כיף. ההתנהלות איתו היתה ללא הקיצוניות שמאפיינת אותו בדרך כלל.” שום דבר לא ראוי לציון, וזה משמח מאד! החיים מתנהלים בשקט ובמתיקות. הוא עבר מבחנים למקהלה וההתנהלות היתה פשוטה. בלי דרמה. חזרו לו האלרגיות של האביב. בתוך כל הבלגן הזה עדיין אפשר לראות שהאוירה סביב זה לא ניתן להשוותה ללפני שנה. הכל פחות דרמטי. עם כל האי נוחות עם יותר שליטה שלו. לסיכום העשייה המשותפת אפשר להגיד שהוא במקום טוב מאד עם עצמו ועם סובביו. נראה כי יש לו יכולת הכלה גבוהה יותר ומכאן העדר התפרצויות. כמו כן נראה פחות עצוב והרבה יותר זורם...
קיראו עודדנה (אמא של נערה עם חרדות שמונעות ממנה ללכת לבית ספר חודשים רבים)
הכל יותר רגוע. רגוע מכרגיל. היא התחילה להתקלח מרצונה. זה לא אופייני לה. היא נרדמת יותר טוב. יותר בקלות אחרי חודשים שהיתה נרדמת ב 3 בלילה. לעומת הזעם שהיא מעוררת בי אני מסתכלת עליה עכשיו בהמון אהבה. היא הרבה יותר נעימה לי. אני מקבלת אותה כפי שהיא. משהו ביני לבינה יותר נעים, יותר רך. היא פחות נכנסת איתי לפינות בהתנהלות היומיומית. יותר בוגרת. אתמול היינו אצל הפסיכיאטרית והיא היתה הרבה יותר תקשורתית. היא התחילה לנסוע. נסעה באוטובוס, לקניון, בשתי רכבות עם אחותה. זה לא היה חודשים רבים. יש תחושה שהיא מתחילה להרחיב את הגבולות. אני הרבה יותר אוהבת אותה. אני הרבה יותר רואה אותה באור חיובי. הרבה פחות...
קיראו עודנורית (אמא לילד בן 9 על הרצף האוטיסטי)
קיבלתי מחברת קשר מהמורה שאמרה שיש שינוי. שהיא לא יודעת לשים את האצבע על מה. משהו שם נפתח, הם אומרים. הם מאד מפוקסים עליו, אם הם ראו שינוי, אז יש שינוי. החיים נעשו לו יותר קלים. הוא הזמין הביתה ילדה שהוא מאד מאוים ממנה. זה קרה עם עוד ילד. נסענו למשפחה וגיסתי אמרה "מה קורה פה? הוא הרבה יותר פתוח. ההתנהלות איתו יותר קלה.” בפרידה הוא ביקש ממישהי חיבוק! זו זרימה שלא היתה לו. זה משהו מאד חדש. זו פעם ראשונה שהבן שלי הרים לי טלפון מהקו הביתי לסלולרי כשהייתי מחוץ לבית. זה מרגש אותי העצמאות החדשה שלו. לשמוע את הקול שלו בטלפון כשאני לא על ידו…. הוא נשאר בבית עם בייבי סיטר. זהו מאורע משמעותי...
קיראו עוד